תקנון החברה הוא מסמך אחד אשר מכנס בתוכו את כל ההוראות והתנאים שיעצבו את מהלך תיפקודה של החברה . ייחודו לעומת המצב הקודם הוא בהיותו מסמך יחיד . בפקודת החברות נדרשו שני מסמכים – תזכיר ותקנון – כדי לעצב את המערך הנורמטיבי שמסדיר את מערכת היחסים בין החברה ובעלי מניותיה . בחוק החדש פעל המחוקק על פי תפיסה שונה . התפיסה ה " דואלית " , שהעניקה עליונות לתזכיר לעומת התקנון , פינתה מקומה לתפיסה מודרנית יותר , אשר מסתפקת במסמך יסוד אחד – התקנון . שיטת המסמך האחיד מקובלת במדינות אירופה , והמחוקק הישראלי מצא כי היא יעילה יותר לניהול תאגיד מסחרי . בין הנימוקים לשינוי השיטה ניתן למנות את חוסר היעילות בהבחנה בין שני סוגי מסמכים בעלי דרגת קושי שונה בכל האמור בתיקונם . הבחנה כזו גם יכולה להיעשות במסגרת מסמך אחד , וכך אכן נקבע בחוק . סעיפים 20 ו – 22 לחוק מייחדים דרגות קושי שונות לשינוי תקנון – בהתאם לאופי ההוראות ולרצון בעלי המניות . חברות שהתאגדו קודם תחילת החוק נרשמו עם תזכיר ותקנון , ולמענן קובע החוק בסעיף 24 מספר הוראות מעבר אלטרנטיביות באשר לאופן שידרוג שני מסמכי היסוד , שהתנהלו על פי פקודת החברות ,...
אל הספר