על מנת לאפשר לחברה לפעול ביעילות מרבית מוותרים בעלי המניות מראש על זכותם לנהלה . הכוח לקבוע אסטרטגיה עסקית נמסר לדירקטוריון החברה , וניהולה היומיומי נמסר לידי ההנהלה הפעילה , שניהם גופים בעלי התמחות בתחומם . בידי אסיפת בעלי מניות נותר רק הכוח לקבל החלטות בעלות חשיבות מכרעת , ומעורבותם בכשירותם כבעלי מניות היא בעלת משמעות מוגבלת מאוד . למעשה , המודל המשתקף הוא של זרימת סמכות ממקור מרכזי אחד המפקח על העברתה לשלוחי משנה . המחוקק בחר להעביר את סמכות התכנון האסטרטגי והפיקוח לדירקטוריון , ואת הניהול הפעיל – להנהלה . בעלי המניות לא רק שאינם רשאים למלא תפקידים אלו , אלא גם רצוי שלא יבצעו אותם . בעלי המניות הם קבוצה בעלת אינטרסים מגוונים , שאינם עולים תמיד בקנה אחד עם טובתו של התאגיד הנדון . חלקם גם אינם מוכשרים לבצע את פעולות הניהול . . 100 המ ' , 634 / 64 פ " ד יט ) . 10 ) 4 לאור זאת , ביצע המחוקק את המידור המתבקש מהפרדת היישויות , וייחד לאסיפה הכללית של בעלי המניות רק סמכויות מוגבלות . הן מפורטות בסעיף 57 לחוק : שינויים בתקנון , מינוי רואה חשבון ודירקטורים חיצוניים , אישור פעולות ועסקאות חרי...
אל הספר