עיונית , כל תופעה בעולם המשפט שהדין מעניק לה כשרות לשאת בזכויות או מטיל עליה חובות היא אישיות משפטית . כדי להקל על הבנת מעמדו של התאגיד כגוף בעל אישיות משפטית נשווה בין מעמדו של בן – האדם כיצור בעל קיום דו – מהותי , פיסי ומשפטי , לבין מעמדו של התאגיד כיצור בעל קיום כפול – מהות כזה . קיום פיסי לעומת קיום משפטי של בן – אדם : כאמור , מהותו המוחשית של בן – האדם והווייתו הריאלית כיצור קיים עלי אדמות אין בהם די כדי להקנות לו קיום בדין . נוכחותו הפיסית של האדם כיצור אנושי חי ונושם וקיומו הממשי כשלעצמם אינם מקנים לו נוכחות משפטית . הפעולות הבסיסיות של הישרדות פיסית אנושית , כמו אכילה או שתייה , עדיין אינן קשורות לקיום בדין . את האישיות המשפטית מקנה הדין לבן – האדם בהתמלא התנאים שקבע . הכרת הדין באישיותו המשפטית של בן – האדם באה לידי ביטוי בסעיף 1 לחוק הכשרות 10 המשפטית והאפוטרופסות , תשכ " ב – , 1962 המצהיר : " כל אדם כשר לזכויות וחובות מגמר לידתו ועד מותו " . ההצהרה נותנת תוקף להפרדה בין קיומו הפיסי והביולוגי של בן – האדם לבין קיומו כאישיות משפטית . אמנם , הדין אינו מכריז במפורש כי לאדם אישיו...
אל הספר