ד2. המגמה השנייה: המחויבות הפוליטית של הנביא־הפילוסוף: אנטולי ופולקר

כאמור , לא רבים היו המלומדים שעקבו אחר תפיסת המחויבות הפוליטית נוסח הרמב " ם . דוגמה אופיינית מוקדמת נוכל למצוא בקובץ הדרשות הפילוסופיות מלמד התלמידים של יעקב אנטולי , שפעל בפרובנס ובאיטליה במחצית הראשונה של המאה השלוש – עשרה . אנטולי קיבל במלואה את העמדה האריסטוטלית שהציג הרמב " ם ולפיה האדם הוא " מדיני בטבע " , והשתמש באותם הנימוקים שהשתמש בהם הרמב " ם הוא אף הקצין עמדה זו באמרו שההתבודדות מנוגדת במהותה לטבע האנושי : " ובזה כלו נודע אין טבע האדם שיהיה מתבודד אבל הוא מדיני בטבע " . קיומו של הארגון המדיני הראוי , " הנהגה ישרה " בלשונו , מוצג בדברי אנטולי כאמצעי הכרחי כדי להשיג לא רק את צרכיו הגשמיים והחברתיים של האדם , אלא גם להגיע לשלמות השכל . העיסוק בסיפוק צרכים אלה ( ' שלמות ראשון ' ) לא רק שאינו מונע את השגת שלמות השכל ( 'שלמות אחרון ' ) אלא להפך , הוא משמש תנאי הכרחי להשגתו : ושלמות הנפש הוא שיבין האדם וישכיל האמתות בדעתו מציאות השם הפשוטה מחויבת ושהוא לבדו אחד בורא העולם ומנהיגו . [ ... ] וידוע כי לולי השלמות הראשון לא יושג שלמות אחרון כי כל זמן שיהיה לאדם חלי או רעב או חום או ק...  אל הספר
האוניברסיטה הפתוחה