הנושא המרכזי ביחידה זו הוא המנוף הפיננסי . מנוף פיננסי ומבנה הון הם מושגים משלימים הקשורים למחיר ההון ( יחידה 11 ) ולכן גם לתקצוב ההון ( חלק ד ) . למנוף הפיננסי — שימוש בהון זר להנפת שיעורי התשואה על ההון העצמי — יש השפעה חיובית . התשואה על ההון העצמי גדלה עם השימוש בו , כל עוד התשואה על הנכסים גדולה מעלות החוב . ואולם , המנוף הפיננסי פועל כחרב פיפיות , אם התשואה על הנכסים קטנה מעלות החוב — המנוף מצמצם את התשואה על ההון העצמי , וככל שהמנוף שבו משתמש הארגון העסקי גדול יותר — כן גדל גם צמצום זה . גם אם נניח כי בממוצע המנוף הפיננסי חיובי , עדיין השימוש בחוב מעלה את תנודות הרווח למניה , ובדרך זו הוא מגדיל את הסיכון הפיננסי . מכאן שמקבלי ההחלטות ניצבים מול אתגר לא פשוט כלל — הערכת היתרונות והחסרונות הנובעים משילוב מנוף במבנה הפיננסי . לשם כך רצוי להבחין בין סיכון עסקי לסיכון פיננסי . הראשון נגזר מהענף שבו פועל הארגון העסקי ומהתנאים המקרו כלכליים . התנודות בהכנסה התפעולית הנקייה — קרי , רווחים לפני הוצאות מימון ומסים — או תנודות בהכנסה התפעולית הנקייה למניה — הן מדד הולם לסיכון העסקי של הארג...
אל הספר