תיאורטית , יש להעדיף את שיטת התאמת זרמי המזומנים המבוססת על עיקרון תוחלת התועלת על פני שיטת התאמת שערי הניכיון , שכן שערי הניכיון המותאמים כורכים ביחד את הריבית נטולת הסיכון , את פרמיית הסיכון ואת ממד הזמן . לעומת זאת , בגישת שווה ערך ודאי אין עירוב של תחומים , ויותר מכך , אפשר לקבוע לתכנית השקעה מסוימת רמת סיכון שונה לכל תקופה ותקופה בהתאם לצפוי . בעקבות השימוש הנפוץ יותר בשיטת התאמת שערי הניכיון , הנובע כאמור מעובדת היותה נוחה יותר מן הבחינה הטכנית , נראה עתה כי כלל האצבע שקול מבחינה מושגית לשיטות המתוחכמות יותר , המתבססות על היוון זרם מזומנים שווה ערך ודאי , המומלצות בספרות התיאורטית . שתי הגישות שקולות במובן שהן מניבות את אותו הע . נ . נ , כאשר ההתאמות לסיכון מתבצעות בצורה הולמת . כדי להראות זאת , נסמן את תוחלת התקבול ב X ואת שווה הערך הוודאי של זרם ב . X מדחיית סיכון ברור כי . X < X לכן נוכל לכתוב : 8 . 10 ) X = Xa ) כאשר , 0 < a < 1 ונקרא מכפיל התאמה לשווה ערך ודאי . הערך הנוכחי המותאם לסיכון בגישת שווה ערך ודאי הוא : כאשר r הוא שער ריבית נטול סיכון . את הערך הנוכחי המותאם לסיכ...
אל הספר