השיטה הקודמת לשילוב הסיכון בתקצוב הון , שבה משנים את שער הניכיון שמהוונים בו את זרמי המזומנים בהתאם למידת הסיכון של הפרויקט , פעלה דרך המכנה שבמשוואת n CF הערך הנוכחי : = / t ע . נ . גישה חלופית לשילוב הסיכון בתהליך קבלת ההחלטות ) 1 + r ( היא באמצעות התאמת זרמי המזומנים העתידיים לסיכון , פעולה דרך המונה של משוואת הערך הנוכחי . ככל שהפרויקט מאופיין בסיכון גבוה יותר , יוקטן יחסית זרם המזומנים נטו . ההקטנה תיעשה בהתאם למכפיל המתקבל מהשוואת זרם המזומנים שהמשקיע מוכן לקבל בוודאות , לעומת זרם המזומנים המתקבל ברמת סיכון נתונה . גישה זו , הנקראת גם גישת שווה ערך ודאי ( , ( ycertaint equivalent נובעת ישירות ממושגי תיאוריית התועלת שהצגנו בסעיף . 8 . 3 בגישה זו , על המשקיע לציין מהו סכום הכסף שהוא דורש בוודאות , כך שיישאר אדיש ( איננו מעדיף אפשרות אחת על פני רעותה ) בין סכום ודאי זה לבין התוחלת של סכום אי ודאי . על מנת להבהיר זאת , נתבונן בדוגמה הבאה . למשקיע מסוים מציעים אחת משתי האפשרויות הבאות : א . לקבל סכום של 40 אלף ש " ח או סכום של 120 אלף ש " ח בהסתברות שווה של . 0 . 5 תוחלת הערך הכספי של...
אל הספר