שיטה מקובלת ונפוצה בחיי המעשה לטפל באי ודאות בתקצוב הון היא לכלול את גורם האי ודאות בשער הניכיון המשמש להיוון זרם המזומנים . הרעיון העומד מאחורי התאמת שער הניכיון לסיכון הוא שעל ידי העלאת שער הניכיון מקטינים את הערך הנוכחי של זרם המזומנים המשוער בהתאם לעלות האי ודאות . בשיטה זו משנים את שער הניכיון בהתאם למידת הסיכון של תכנית ההשקעה הנבדקת . ככל שגדול יותר הסיכון הכרוך בהשקעה , כך יהיה גבוה יותר שער הניכיון , ולכן יהיה נמוך יותר הע . נ . נ המותאם לסיכון . בשיטה זו הפער שבין שער הניכיון נטול הסיכון לשער הניכיון המותאם לסיכון משקף את פרמיית הסיכון הנדרשת . ניישם את הגישה לדוגמה הבאה . השקעה מסוימת כרוכה בהוצאה מיידית של 700 אלף ש " ח . זרם המזומנים השנתי הנקי אינו ודאי , והוא יכול לקבל את הערכים 350 אלף ש " ח או 1 מיליון ש " ח בהסתברות שווה של 0 . 5 בכל אחת מחמש השנים הבאות . ומכאן , תוחלת זרם המזומנים השנתי שווה ל 675 אלף ש " ח : ( . ) 0 . 5 )) 350 ) + ) 0 . 5 )) 1 , 000 אם נניח כי שער הניכיון נטול הסיכון הוא % 10 ולא נבצע כל התאמה לסיכון , נקבל כי הע . נ . נ הבלתי מותאם לסיכון שווה : ...
אל הספר