אחת השיטות המקובלות בחיי המעשה להערכת סיכון של תכנית השקעה היא שיטת ניתוח רגישות ( , ( sensitivity analysis שבה החברה עורכת את אומדניה הטובים ביותר לגבי התקבולים וההוצאות הכרוכים בפרויקט , מחשבת את הע . נ . נ של הפרויקט ובוחנת את רגישות הע . נ . נ לטעויות אמידה אפשריות . באמצעות ניתוח הרגישות מנסים לקבוע באיזו מידה שינוי בהנחות או בתחזיות שביסוד בדיקת הכדאיות של ההשקעה משפיע על הערך הנוכחי הנקי . בדרך כלל משנים את ערכו של גורם אחד , למשל את זרם ההכנסות הנקיות , ומחשבים את הע . נ . נ , כאשר כל שאר הגורמים נשארים ברמה קבועה . ברור שבאותה בדיקת רגישות אפשר גם לשנות כמה גורמים . ניתוח הרגישות מלמד על הסיכון הכרוך בתכנית הנבדקת . אם שינויים קלים באומדנים יתגלו כקריטיים , במובן שהע . נ . נ הופך להיות שלילי , תיחשב התכנית למסוכנת מאוד , שכן קיימת סבירות גבוהה שטעויות אמידה קטנות יתרחשו . לעומת זאת , אם שינוי באומדנים בתחום של % 20 % - 1 יותירו את הע . נ . נ חיובי , המשמעות תהא שהע . נ . נ איננו רגיש יחסית לטעויות אמידה של זרמי המזומנים העתידיים , ולכן תיחשב התכנית כבעלת סיכון נמוך יחסית . שכן...
אל הספר