עד כה טיפלנו בתקצוב הון תוך התעלמות מגורם הסיכון , ובעיקר מההבדלים שבין הסיכונים של תכניות השקעה שונות . אינטואיטיבית הכרנו אמנם בהבדלי הסיכון , אך לא הבאנו אותם בחשבון בצורה מפורשת . כמה הנחות סמויות , שעמדו ביסוד השימוש בשיטות תקצוב הון , אפשרו את דחיית הדיון בנושא הסיכון לשלב הנוכחי . שער ההיוון או מחיר ההון , המשמש בתקצוב הון , משקף את הפיצוי שאותו דורשים ספקי ההון בשל חשיפתם לסיכון החברה . וכך , שער היוון זה מגלם כבר בתוכו רמת סיכון מסוימת . יישום אותו שער היוון בכל אחת מתכניות ההשקעה המוצעות פירושו , קבלת שלוש ההנחות הבאות לגבי סיכוני התכניות : א . לכל אחת מתכניות ההשקעה המוצעות יש אותו סיכון . ב . לכל אחת מתכניות ההשקעה המוצעות יש אותם מאפייני סיכון כמו לחברה כולה . ג . קבלת תכנית מסוימת , או קבוצה של תכניות , לא תשנה את מאפייני הסיכון של החברה כולה . אלה היו ההנחות הסמויות ששימשו אותנו ביחידות הקודמות להצגת שיטות הערך הנוכחי הנקי ושיעור התשואה הפנימי . ברור , שכאשר הנחות אלה אינן תואמות את טבעם של הפרויקטים שאת כדאיותם בוחנים , יש הכרח בהתאמות מסוימות . מטרת יחידה זו היא להציג ...
אל הספר