בתחילת חלק ד , בדיון על השקעות בנכסים קבועים , ציינו את האופי המיוחד של ההשקעה בנכסים קבועים ; את הנכסים הקבועים אפשר לראות כמצבור של כוח כלכלי , שנועד לאפשר לארגון העסקי לפעול במשך תקופה ארוכה יחסית , שבמהלכה הולך ופוחת כוח כלכלי זה . ומכאן , השימוש בנכסים הקבועים , במשך תקופה חשבונאית , מייצג את החלק שבו פחת המצבור הכלכלי . השקעה בנכסים קבועים היא מעין הוצאה מראש לתקופה רב שנתית , כאשר בכל שנה מועבר חלק ממנה לדוח רווח והפסד , מתוך הנחה שבמרוצת הזמן פגה והולכת התועלת הכלכלית מההוצאה מראש . מבחינה חשבונאית , הפחת הוא תהליך של פילוג העלות של הנכס הקבוע , ייחוסו למספר תקופות חשבונאיות , השווה לשנות החיים הכלכליות של הנכס . חישוב הפחת התקופתי מבוסס על שלושה גורמים : א . עלות הנכס , לרבות הוצאות המכשירות אותו לפעילות שוטפת . ב . אומדן ערך הגרט . ג . אומדן אורך החיים הכלכליים של הנכס . שילוב שלושה גורמים אלה באחת משיטות חישוב הפחת נותנת את סכום הפחת השנתי , . D כפי שראינו ביחידה , 2 תת סעיף , 2 . 2 . 2 . 2 גודל הסכום תלוי בשיטת הפחת . מאחר t שמותר לנכות את הפחת מההכנסה החייבת במס , לשיטת הפ...
אל הספר