שני המצבים השכיחים יותר , התובעים השקעה בהון חוזר בנוסף להוצאה על הנכס , הם כאשר הפירמה בוחרת ביוזמה עסקית חדשה או כשהיא מרחיבה את היקף הפעילות העסקית הקיימת . כל שקל חדש המושקע בנכסים קבועים דורש השקעה מסוימת ( בש " ח ) במזומנים , חייבים ומלאי . למדנו ביחידה 3 שהיחס בין הרחבת הפעילות העסקית לדרישות מימון נכסים שוטפים הוא יחס ישר . גידול במכירות , למשל , יוצר דרישה לגידול במלאי , ואם הפירמה מוכרת באשראי — דרישה לגידול בחשבונות החייבים ואף ליתרות מזומנים גדולות יותר . גידול זה בביקוש להשקעה בנכסים שוטפים יוצר דרישות למימון נוסף . דרישות נוספות אלה הן הכרחיות , אי אפשר להשתמש בנכס הקבוע בלי השקעה זו . בענפים מסוימים ההון החוזר הנוסף הנדרש עשוי להיות בהיקף משמעותי . כתוצאה מכך , מאחר שהשקעות נוספות אלה נדרשות , ומאחר שההון החוזר קושר את האמצעים הכספיים של הפירמה בדיוק כמו השקעה בנכסים פיסיים , יש להעריך , בניתוח 1 נקרא גם ערך השארית — זהו המחיר שהפירמה מקבלת עבור נכס משומש שמכרה . 2 עלות שקועה — עלות שנעשתה בעבר ואיננה תלויה ברמת הפעילות בהווה . עלות שקועה איננה מושפעת מהחלטות בהווה , ובד...
אל הספר