מהדיון בפרקים הקודמים ברור שיש קשר קרוב בין שיטות הע . נ . נ והש . ת . פ לבדיקת כדאיות פרויקטים ובחירת הצעות השקעה . התבוננות מהירה במשוואות ( 6 . 1 ) ו ( 6 . 2 ) מגלה את הדמיון האמיץ בקשר המתימטי . שתי השיטות מודדות את הרווחיות " מתוקננת לזמן " , כלומר מביאות בחשבון את עיתוי זרם המזומנים ואת המשקל היחסי של כל שקל חדש בכל תקופה . עם זאת , מאחר ששתי השיטות אינן מובילות להחלטות זהות , מן ההכרח לבחור באחת מהן לבחינת כדאיות הפרויקטים . לכן , בפרק הנוכחי נתמקד בניתוח ובהשוואת כללי הע . נ . נ והש . ת . פ , כדי לקבוע איזה מבין השניים הוא כלל ההחלטה האופטימלי המקדם את מטרת הארגון העסקי . כדי למקד את תשומת הלב במאפיינים החיוניים של כללי החלטה אלה נמשיך לבודד את נושא הסיכון . קרי , לא נסיר את ההנחה שזרמי המזומנים הכרוכים בפרויקטים השונים ידועים בוודאות . הנחה זו מאפשרת לנו לדחות את הדיון במחיר ההון , שכן בתנאי ודאות מחיר ההון , שער ההיוון , הוא שער הריבית נטול סיכון .
אל הספר