לאחר איתור הצעות השקעה ואמידת זרמי המזומנים הכרוכים בהן , נדרשת החלטה אם לקבל או לדחות את הפרויקטים המוצעים . ההחלטה לקבל פרויקט מוצע תניב זרמי מזומנים לארגון העסקי , דהיינו סדרת זרמים נכנסים ויוצאים במשך שנים מספר בעתיד . כדי להשוות בין הצעות ההשקעה השונות ולבחור את הכדאיות ביותר — כלומר את אלה התורמות את התרומה הגדולה ביותר לפונקציית המטרה והמגדילות את ערך הארגון העסקי לבעליו — נדרש " מדד כדאיות " . הבעיה המרכזית במדידה ובהשוואת הכדאיות של פרויקט השקעה היא בהערכת זרמי המזומנים המתרחשים בנקודות זמן שונות . בחלקה השני של היחידה הקודמת רכשנו כלים כמותיים להתמודדות עם בעיה זו ; למדנו כי שיטות היוון זרמי המזומנים מביאות בחשבון את גורם הזמן , ומייחסות משקל שונה לשקל חדש המתקבל היום לעומת שקל חדש שיתקבל בעוד שנה , שנתיים וכן הלאה . בהיעדר קריטריון כמותי להערכת הכדאיות של הצעות השקעה חלופיות יהיה תהליך קבלת ההחלטות סובייקטיבי לחלוטין , והתוצאה תהיה תלויה בכוח המיקוח היחסי ובהשפעה שיש לפרטים שונים או ליחידות ( מחלקות , מפעלים , חטיבות ) בתוך הארגון . אלמנט מסוים של סובייקטיביות יהיה קיים תמיד...
אל הספר