המושג " נקודת איזון " נובע מקיומן של הוצאות קבועות המוטלות על הפירמה ללא כל תלות בהיקף התפוקה שלה . גם אם הפירמה איננה מייצרת אף לא יחידת תפוקה אחת , עליה לשאת בהוצאות הבאות : משכורות המנהלים ועובדי המשרד , שכירות הבניין , מים וחשמל למשרדים והוצאות ריבית על הלוואות שנלקחו בעבר . יוצא אפוא שבשלבים הראשונים ההכנסות מהמכירות של הפירמה לא יותירו רווח , אלא ישמשו לכיסוי ההוצאות הקבועות . נוכל , אם כך , להגדיר את נקודת האיזון כאותה רמת תפוקה שבה ההכנסות מהמכירות מכסות את ההוצאות הקבועות . מעל נקודת האיזון מתחילה הפירמה להראות רווח על פעולותיה , ומתחת לנקודת האיזון — הפסד . בהיעדר הוצאות קבועות מאבד ניתוח נקודת האיזון את משמעותו . ניתוח נקודת איזון הוא שיטת ניתוח המבוססת על הקשרים שבין סך המכירות ( או סך ההכנסות ) לבין סך ההוצאות . כדי למנוע הפסדים חייבות המכירות לכסות את מלוא ההוצאות : את אלה המשתנות בצורה ישירה עם השינוי בתפוקה — הוצאות משתנות , ואת אלה שאינן משתנות — הוצאות קבועות . בטרם נדון בניתוח נקודת איזון , נבחין בין שני סוגי הוצאות אלה .
אל הספר