שערי הריבית מורכבים משער ריבית ריאלי בתוספת פרמיה לאינפלציה , המשקפת את שיעור האינפלציה הצפוי ומספקת למלווה הגנה — חלקית לפחות — מפני שחיקת ערך הכסף שהלווה . לכן , עלייה בשיעור האינפלציה תתבטא בשערי ריבית גבוהים יותר , המייקרים את עלות הכספים שמגייסת הפירמה , והוצאות המימון של הפירמות גדלות באופן מיידי . ואולם , פגיעתם של שערי הריבית הגבוהים חמורה יותר בטווח הארוך . נניח שפירמה מסוימת הנפיקה אג " ח לתקופה של 10 שנים , בעת שבה האינפלציה העלתה את שערי הריבית ל % . 10 שנתיים לאחר מכן שככה האינפלציה ושערי הריבית ירדו ל % . 8 ואולם , הפירמה , שגייסה את הכספים בתקופה שבה שיעור האינפלציה והריבית היו גבוהים , תמשיך לשאת בנטל ריבית , הגבוה ביותר מכפליים : היא " ננעלה " בשער ריבית גבוה מאוד לטווח ארוך , בעוד שערי הריבית השוטפים ירדו אחרי זמן מה . ברור כי זהו מצב בלתי רצוי , ולכן בגלל אי ודאות לגבי שערי ריבית עתידיים עלולים אנשי עסקים להימנע מגיוס כספים בעתות אינפלציה , כאשר שערי הריבית גבוהים . הימנעות מגיוס כספים תוביל להקטנת נפח ההשקעות ובהדרגה גם להקטנת הפעילות העסקית , עם כל ההשלכות השלילי...
אל הספר