1 לשונות המדינה לשון הדיבור בארץ נתונה היא חלק מן המורשת התרבותית של אותה ארץ . במקרים רבים חוקרי ההיסטוריה התרבותית יודעים להתחקות אחר שורשיה וגלגוליה של לשון הארץ , אך יש ששורשים אלו לוטים בערפל ההיסטוריה . לא לשון אחת דיברו תושבי מרוקו במאות התשע עשרה והעשרים אלא ארבע לשונות , מהן שלוש שכבר הייתה להן מסורת רבת שנים , ולשון חדשה אחת שנוספה עקב תמורות היסטוריות תרבותיות שחלו בתקופה זו . ללשונות אלה תפרוסת גאוגרפית ברורה על פי איזורי התרבות של המדינה . הלשון הדומיננטית הייתה הערבית , שהיא בעלת מסורת ארוכה במרוקו , למן כיבושי האסלאם במאה השביעית ועד ימינו . הערבית שימשה בשתי המאות הנדונות גם לשון המינהל של השלטונות וגם לשון תקשורת של רוב האוכלוסיה המקומית , בלא הבדל של גזע ודת . במקביל לערבית נהגה במרוקו גם הלשון הברברית . מבחינה אתנית , רק מחצית האוכלוסיה במרוקו היא ערבית , ואילו מחציתה השנייה ברברית . הברברים , המכונים במרוקו " שלוח " , הם כנראה מגזע חם והם יושבים מימים קדמונים במרוקו ( ובמידה מסוימת גם באלג ' יריה ) עוד מלפני בוא האסלאם . מקום מושבם משתרע על פני הרי הריף בצפון ועל שר...
אל הספר