בימי העלייה הרביעית ( 1928 - 1924 ) עלו ארצה כשישים וחמישה אלף וחמש מאות עולים , רובם בני המעמד הבינוני , והם נקלטו במרכזים העירוניים ובעיקר בתל אביב . אלפי פועלים נקלטו במושבות שהתפתחו במהירות ושטחי המטעים שלהן הורחבו עם זרימתו של הון פרטי . נוצרו " חבורות " - קבוצות פועלים שחיו כמו קומונות בשותפות מלאה ובארגון עבודה עצמי . רוב הפועלים פעלו תחת מרותו של המרכז החקלאי של ההסתדרות וניזונו מתקציבו . " חבורת הדרום " הייתה הגדולה בחבורות הללו , והיו בה כמאתיים וחמישים חברים . מרכזה היה ברחובות והיו לה סניפים בגדרה ובנס ציונה , שמספר הפועלים בה גדל מארבעים ושלושה למאה ויותר . במחנה החבורה עמדו צריפים ובהם חדר אוכל , חדר תרבות , חדר חולים ומשרד , וכן אוהלים למגורים . מפאת המחסור בעבודה שררו במחנה דרך קבע מחסור ומצוקה . חברי החבורה עסקו בחפירת בארות , בנטיעה , בזיבול פרדסים ובבניית בתים בכפר אהרון וברחוב הרצל . מקרב אנשי החבורה נתגבשו קבוצות שרקמו תכניות התיישבות , מהן שחברו לגרעיני התיישבות , מהן שהצטרפו למשקים קיבוציים קיימים בסיוע המרכז החקלאי . אחרי הקטיף של 1927 נתפרקה חבורת הדרום בשל המש...
אל הספר