שתילי הדרים לא היו בעת ההיא , על כן רכש ברוך הימן לימונים מתוקים , הוציא מהם את הגרעינים והקים משתלה שעיקרה ארגזי עץ ובהם עפר וזבל סוסים , שהוא זבל חם המחמם את הזרעים . הארגז היה מכוסה בזכוכית כדי שקרני השמש יחממו את השתילים . בימים החמים היו מסירים את הזכוכית כדי שהשתילים לא יישרפו . בלילה היו סוגרים את החלון ומכסים אותו בשקים כדי לשמר את החום . לאחר שהשתילים נבטו וגדלו קמעה , העבירו אותם למשתלה פתוחה . כשגדלו השתילים היו מוציאים אותם עם גושי אדמה ( סוברות ) ונוטעים בשטח הנטיעה . כעבור פרק זמן היו מרכיבים אותם . שלושה זנים היו באותה העת : שמוטי , אשכוליות ולימון . ישראל הימן התמחה בהרכבה . את הרכב קשרו בסרטי רפיה , שכן עדיין לא היו סרטי פלסטיק . ליד כל עץ תקעו עמוד ( סנאדה ) ועליו חוטי ברזל בצורת צלב , כשבסוף כל חוט הייתה טבעת שאליה קשרו את הענפים הגדלים כדי להרחיב את נוף העץ .
אל הספר