חמש שנים שהה ראובן באחוזת לרר , ובמרוצת הזמן הזה נעשה למנהל משק חרוץ ומוכשר . הוא השגיח על כריתת עצים ביער ממשלתי ועל העברתם לאודסה ומכירתם שם , וכן למד לסחור באווזים ולנהל את עבודתם של איכרים רבים . כשפקדו כנופיות שודדים את הסביבה , התייצב ראובן / מולם בעוז רוח והדף אותם . איכרי הסביבה התפעלו מהכרזתו : "אף חוליגן לא יפגע בכריסטו ינובקה ובסביבתה !" ומי שידעו שהוא יהודי , אמרו עליו : " זה לא ז ' יד ( יהודון ) . זה יבריי ( עברי !) " . בתום חמש שנים באחוזת לרר שבכריסטרינובקה החליט ראובן לפרוס כנף ולנטוש את הקן החם , לשאת אישה ולהקים משפחה בסביבה יהודית . הוא מצא עבודה במחסני התבואה של שמואל בר פיינשטיין , סוחר וספק מורשה של הצבא הרוסי , שהתגורר בכפר ששכן בפאתי אודסה . גם בתור ספק של הצבא היה ראובן פטור משירות בצבא . ראובן סייע לפיינשטיין לפתח את עסקיו , והוא החל סוחר במשקאות חריפים וביינות ( לימים עתיד עיסוק זה לחולל את המפנה הגדול בחייו של ראובן ) . במלחמת קרים , שניטשה בין רוסיה ובין תורכיה בשנים , 1856 - 1853 ציין הפיקוד הרוסי את ראובן לשבח על אומץ הלב שהראה כשהוביל שיירות אספקה לחזית ...
אל הספר