רק לעתים נדירות נגרם רעב ממחסור במזון . ברוב הגדול של המקרים הרעב מתפשט משום שנשללת מאנשים הזכות למזון . כדבריו של חתן פרס נובל לכלכלה , אמרטיה סן , " חברות דמוקרטיות מתפקדות אינן נוטות להיפגע ממכות רעב " . אחרי ביאפרה , השאלות המוסריות הנוגעות לאספקת סיוע במצבים של רעב שנוצר ונשמר בכוונה נותרו ללא מענה , אף שהצורך במענה נעשה דחוף יותר מאי פעם . בחמש - עשרה מתוך עשרים ושבע הארצות שנדרש בהן סיוע חירום של מזון בשנת – 7200 במילים אחרות יותר ממחציתן – הסיבה לצורך הזה הייתה מלחמת אזרחים . ' תכנית המזון העולמית ' מציינת את דרפור , דרום סודאן , אנגולה , צפון אוגנדה , קונגו ומערב אפריקה כדוגמאות העכשוויות הבולטות ביותר ( משנת 1995 או מאז ואילך ) . הצדדים הלוחמים מכירים את היתרונות של נשק הרעב , ומשתמשים בו בכל פעם ובכל מקום שיש לאל ידם לעשות זאת . ועדיין אספקת שלושה רבעים מכל הסיוע במזון ברחבי העולם נתונה בידיהם של ארגוני סיוע פרטיים , שאין להם הסכמים אתיים משותפים ומחייבים , ואיש אינו מבקש מהם , קל וחומר שאין איש דורש מהם , שיהיה להם מושג כלשהו באשר לסלע המחלוקת בין הנצים , שהם מחלקים להם את ...
אל הספר