גינצבורג איננה אופטימית ואינה מאמינה בעולם שפניו לטוב , וכבר ראינו כי היא שמה בפי האב בכל אתמולינו את שלילת האמונה שיש בורא עליון המכוון את העולם לטוב וכי יש תכלית להיסטוריה . בבית הוריה כאמור שלטה החשיבה המדעית ודובר בו על האבולוציה הדרוויניסטית . בהמשך לאכזבה מישועת האל מתוארת גם האכזבה מן האפשרות הפוליטית לשנות את פניה הבלתי צודקים של החברה . עם זאת אין היא מורדת במציאות האנושית על ידי חילוץ עצמה מן המציאות , אלא שוקדת על תיקון המציאות בדרכים ארציות , חברתיות ופוליטיות למרות מודעותה למגבלותיה שלה ושל השיטה . גינצבורג לא יכלה להשתייך לקהילה המייצגת תפישה יהודית אמונית . עבורה "אמונה כאפשרות הנפתחת לאדם " , נותרת סגורה בצד היהודי . התנצרותה המאוחרת לא נודעה בציבור או בתוך יצירתה וכמו שכבר הוזכר אין היא חוסכת את ביקורתה גם מהפוליטיקה של הכנסייה הקתולית , ומנחמת האמונה שהיא מציעה . גם האופציה הציונית בעלת הגוונים הסוציאליסטיים - אוטופיסטיים אינה אופציה מטעמים אידיאולוגיים ופרקטיים . הדיאלוג עם העבר היהודי בא לידי ביטוי בחייה של Sergio Parussa , Writing as Freedom , p . 121 . . 755 משפחה...
אל הספר