כי במקום בו התקוה עצרה לנוח באה ונשבה בי רוח רוח האדם היא גלתה לי את עצמי ולכבודה אני עומד ולא נופל סי היימן , סיני מיתקי ובשמת אדמון , " רוח האדם " ( ללא תאריך ) רוח יכולה ללטף כמשב מנחם , להביא ענני גשם ואוויר צח . רוח יכולה להזיז דיונות חול בסופה מדברית וגם להגיע כציקלון מחריב . רוח היא תנועת אוויר וגם נפשו של האדם , נשמתו ויכולתו לתת מעצמו , להתעלות מעל שגרת יומו . אותה מילה נושאת את עצמה למקומות שונים כל כך . אני מנסה להבין את משמעות הביטוי " רוח האדם " , והוא חמקמק כמתקשה להיכנס לאחת המגירות הלקסיקליות . אני חשה אותה , היא נוגעת ולא נראית ובכל זאת נוכחת סביבי בעוצמה דווקא בשל היעדר הגשמיות שבה . כל משפחה שעברה משבר מכירה את הרגע שבו גבולותיה מסורטטים מחדש . צירים חדשים , זוויות אחרות , קואורדינטות מורכבות של מערכות קשר שמשנות את היחסים במרחב ביניהן . כאלה שקודם לכן היו חברי משפחה או אפילו קרובי משפחה מורחקים עד שהם נראים כנקודות זעירות במרחב . אחרים משמעותיים נכנסים למעגל פנימה . אלה נבחרים בקפידה , והם מצליחים לתת ומתפלאים על עצם התהייה המופנית אליהם בהקשר של נתינה זו . במעגל הק...
אל הספר