בפרקים הקודמים הצבענו פעמים אחדות על ייחוסי הכהונה כמניע מרכזי בהוויה הכהנית ובהתנהגות הכהנים . לעיתים הייחוס מסביר את ההתנהגות , ולעיתים ההתנהגות באה לאשש ולהדגיש את הייחוס . ואכן המקורות התלמודיים והמדרשיים מרבים לעסוק בייחוסי הכהנים . תודעת הייחוס של הכהנים היא חזקה ומושרשת , ויש בה כוח מניע עז להפעיל ולהנחות את הכהנים במעשיהם ובמחשבתם העבודה בבית המקדש - תכליתם של הכהנים , היתה מותנית בטוהר הייחוס , שנבדק על ידי בית דין . עובדה זאת ודאי הכניסה מתח רב בין הכהנים . מתח דומה נוצר גם בין הכהנים לשאר ישראל בעבודת בית הכנסת , כאשר הכהן צריך לעמוד כל הזמן כנגד החשדות לפגם בייחוסו . התנאי לקביעת הייחוס ולשמירתו הוא בקיום הנישואין על פי חוקי התורה , המיוחדים לכהנים . ואמנם הכהנים הקפידו בזה הקפדה יתרה , ולעיתים אף דקדקו להתחתן בינם לבין עצמם . בעניין האחרון מסתמנת מגמה החורגת מטוהר הייחוס , אל עבר יצירת אליטה דתית וחברתית , כעין משפחה אריסטוקראטית מורמת מעם . ואולם ההתעסקות הרבה של הכהנים בענייני ייחוס , יוצרת אצלם קרבה רבה לענייני אישות , שלפתחם אורב החטא בעוצמה גדולה יותר מבכל תחום אחר . ...
אל הספר