בסוגיה האחרונה שלמדנו לעיל ( חולין קלג , א ) מעמיד אביי את הצנועים כנגד הגרגרנים : " הצנועין מושכין את ידיהן , והגרגרנים חולקין " . מסתבר . 36 וכפירוש רש " י : " דחטיף מתנתא - מתינוקות שנושאין אותם לכהנים " . דהיינו , " כשהיו התינוקות מוליכין הזרוע והלחיים והקבה לכהן חוטפם מידיהם " . חולין קלא , א , ושם מדובר בלויים החוטפים . ומכל מקום הכל נשאר במשפחה . שהגרגרנות עולה גם ממקורות נוספים , ומהם ניתן ללמוד על מאפיין נוסף בהתנהגות הכהנים . הגרגרנות היא להיטות אחרי אכילה ושתייה גסה , זלילה וסביאה . השימוש בתואר ' גרגרן ' הוא תמיד לשלילה . כשם שלקבלת מתנות הכהונה נלוו גילויי אלימות , כך גם אכילתן היא אכילה גסה , המתאימה להתנהלות הכוללת של הכהנים . הדברים משתקפים בצורה ברורה מכמה וכמה מקורות , ונתחיל בתוספתא . כל זמן ששמעון הצדיק קיים ברכה נכנסת בשתי הלחם ובלחם הפנים . שתי הלחם מתחלקות בעצרת לכהנים ולחם הפנים ברגל לכל המשמרות , לאנשי המשמר . יש מהן שאוכלין ושובעין ויש מהן שאוכלין ומותירין ולא עלה ביד כל אחד ואחד אלא כזית . משמת שמעון הצדיק לא היתה ברכה נכנסת לא בשתי הלחם ולא בלחם הפנים הצנועי...
אל הספר