חז " ל התלבטו הרבה בשאלה מה דינו של כהן שהרג את הנפש . האם הוא יכול לחזור ולעבוד במקדש ? האם הוא יכול להמשיך ולברך את עם ישראל בברכת כהנים ? האם הוא ימשיך ליהנות מהקדימויות שזוכים להם הכהנים בקריאת התורה , בברכת המזון וכדומה ? עצם העמדת השאלה היא מזעזעת מצד עצמה . שכן הקרבה היתרה של הכהנים לקודש מרחיקה אותם בתודעתנו מכל חטא ומכל רע . והמפגש הנורא בין הכהן לפשע , וביותר לרצח , הוא כמעט בלתי נתפס בחשיבה הדתית והמוסרית שלנו . ואף על פי כן אנו נחשפים לעיסוק רחב של חז " ל בנושא כהן שהרג נפש . יתרה מכך , אין זה מובן מאליו שהוא מורחק באופן גורף מכל מגע עם הקודש . אילו היה מדובר במקרים יוצאי דופן , אף העיסוק בנושא היה שולי . ואולם מסתבר שיש בידינו מספיק מקורות המספרים על כהנים שהרגו את הנפש , ובהתאם לכך אף העיסוק בנושא הוא נרחב למדי . נביא תחילה שני עניינים תיאורטיים המדברים על כהן גדול שהרג . המשנה מונה את המקרים בהם הגולה לעיר המקלט אינו יוצא ממנה לעולם : " נגמר דינו בלא כהן גדול , ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג - אינו יוצא משם לעולם " ( מכות ב , ז ) . ובמדרש מצאנו : אם הרג איש נפש מישראל כאי...
אל הספר