ביטוי אחר לתכונת המריבה של הכהנים מתגלה אפילו בעבודת המקדש ובחלוקת בשר הקודשים ומתנות הכהונה . לעתים הביטוי הוא אלים , עד כדי כך שהיה צורך בהתקנת תקנות שיפחיתו ויבלמו ככל הניתן את הרגזנות המתפרצת . הכוונה היא לפייסות , הגרלות , שהנהיגו בין הכהנים במקדש , כדי להסדיר את העבודה ואת חלוקת מתנות הכהונה . המשנה פותחת בסיפור הרקע , כיצד נהגו במקדש לפני קביעת הפייסות . בראשונה , כל מי שהוא רוצה לתרום את המזבח , תורם . ובזמן שהן מרובים ורצים ועולים בכבש , וכל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות זכה . אם היו שנים שווים , הממונה אומר להם : הצביעו . ומה הן מוציאין ? אחת או שתים , ואין מוציאין אגודל במקדש . ( משנה יומא ב , א ) תרומת המזבח היא העבודה הראשונה שנעשתה במקדש לפנות בוקר . בעבודה זו מנקים את המזבח מהאפר שהצטבר עליו במהלך הקרבת הקורבנות ביום האתמול , והשלמת שריפתם במהלך הלילה . בזה הוכן המזבח לקלוט את קורבנות היום החדש . להלן נדון בפירוט בטיבה של עבודה זאת , ובמניעי המשיכה של הכהנים לעשותה . לפי שעה אנו מבקשים להצביע על המוטיבציה החזקה של הכהנים לעבוד עבודה זאת , מוטיבציה המביאה למאבק כוחני , המ...
אל הספר