הגבול הדק שבין סלסול לשחצנות מתחדד ומובלט היטב במצוות פרה אדומה כפי שקויימה בימי בית שני . המשנה במסכת שקלים ד , ב , דנה במקורות הכספיים למימון מצוות פרה אדומה ומצוות אחרות , וקובעת שהפרה נלקחת מכספי תרומת הלשכה , וכבש - פרה משיירי הלשכה . לאבא שאול ישנה מסורת אחרת : " כבש - פרה כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן " . ועל כך אומר התלמוד הירושלמי : אמר ר ' חנינה : שחצית גדולה היתה בבני כהנים גדולים שיותר מששים ככרי זהב היו מוציאין בה . היה כבשה של פרה עומד ולא היה אחד מהן מוציא פרתו בכבשו של חבירו , אלא סותרו ובונה אותו משלו . התיב ר ' עולא קומי ר ' מנא , והא תני : שמעון הצדיק שתי פרות עשה . לא בכבש שהוציא את זו הוציא את זו . אית לך מימר שמעון הצדיק שיחץ היה . מאי כדון על שם מעלה היא בפרה סילסול הוא בפרה , ( ירוש ' שקלים ד , ג , מח , א ) אפר הפרה האדומה משמש על פי התורה להיטהר מטומאת מת . בזמן בית שני היו מוליכים את הפרה מפתח המקדש אל הר המשחה , באזור הר הזיתים של היום , ושם היו שוחטים אותה כנגד קודש הקודשים ושורפים . 51 אבא שאול , תנא בדור השלישי והרביעי , מסר ידיעות על ענייני המקדש והעבו...
אל הספר