המוקד השלישי שבו בא לידי ביטוי הפער בין שתי הקריאות קשור ביחס לסיפור . כאן מדובר בצדו השני של המטבע . צדו הראשון הוזכר בפתח הדברים על אודות עמדת הקורא : הקורא החתרן אינו רואה עצמו חלק מהתרחשות הסיפור אלא חווה עצמו כ ' אחר ' ביחס לטקסט . דבר זה משפיע כמובן אף על היחס לסיפור עצמו . האם הסיפור קיים מחוץ לקורא ? האם יש לו משמעות נפרדת מהקורא , או שהוא - כאמירה מקובלת בתאוריות פוסט - סטרוקטורליסטיות - ' קם לתחייה בקרב הקורא ' ? שאלה זו נראית זניחה , אולם בבואנו לדון בסיפור המקראי שאלה זו מקבלת משנה חשיבות . כפי שכתבתי לעיל , רבים היום מסכימים שבסופו של דבר המפגש של הקורא עם הסיפור מוליד את משמעותו המלאה של הסיפור . על הקורא מוטלת החובה לפענח את הסיפור שלפניו , בוודאי כשאנו מדברים על קריאות נסתרות שאינן בולטות כבר בקריאה ראשונית ותמימה של הסיפור . ואולם , לאחר פיענוח הסיפור ייתכנו שתי עמדות שונות : הקורא החתרן מספר סיפור חדש , שהוא תולדה של מפגשו עם הטקסט , ובמוצהר הוא סיפור אלטנרנטיבי לסיפור הכתוב . לעומתו , האוחז בגישת הקריאה הנסתרת חווה את הסיפור כקיים באופן אובייקטיבי , מעבר לו . לטענתו ...
אל הספר