ניגוד זה שבין קביעות לארעיות , בין שלווה לבין בריחה מחרב המלך המצרי , מוצא את פתרונו בסגירת תמונת הבאר , שם חוזר הפועל בשלישית : ' ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפרה בתו למשה ' ( שמות ב , כא ) . בסוף תמונת הבאר זוכה משה לישיבה של קיימא , לישיבה משפחתית , במקום קבוע ויציב . ומה גרם לו למשה שזכה ביישוב של קבע וביטחון לאחר בריחתו מחרב פרעה ? כאן מנוצל אזכור הישיבה הפיזית שממנה משה ידע לקום כשהבחין בצרת הזולת : ' ויבאו הרעים ויגרשום ו יּ קם משה ויושען וישק את צאנם ' ( שם , יז ) . כלומר , ישיבת משה על הבאר פתחה את התמונה וישיבתו עם רעואל סוגרת אותה , אך בתווך יש ' קימה ' . היודע לקום כשנדרש לכך זוכה לישיבה של שלווה ושקט . לסיום הדיון באנפורה אבחן את פתיחתו של סיפור מגדל בבל וחתימתו : ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים . ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם ( בראשית יא , א – ב ) . שני הפסוקים הפותחים את הסיפור פותחים באנפורה : ' ויהי ' . בכך מושך הסיפור את תשומת לבו של הקורא לשתי פתיחות מקבילות , לשני מצגים : ראשית , כל הארץ דוברת באותה השפה ; שנית , כולם יושבים באותו המקום . בכך כ...
אל הספר