כהרחבת מה למשמע הרגשי עמד ג ' פרי ליץ ' על כך שחלק ממשמעותה של מילה קשור גם בתחום שהיא שייכת אליו . יש מילים שבתודעת הקורא נקשרות עם תחום מסוים , ושיבוצן במרחב סמנטי אחר מביא אל תודעת הקורא גם את התחום שהן שייכות אליו בטבורן . למשל , דרשת חז " ל בבבלי ששכינה סועדת את החולה ועומדת מראשותיו מבוססת על הפסוק בתהלים ( מא , ד ) : ' ה ' יסעדנו על - ערש דוי כל - משכבו הפכת בחליו ' . אולם במדרשי אגדה דרשה זו מבוססת על תיאור יעקב הנוטה למות : "' וישתחו ישראל על ראש המטה " - לשכינה . שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה , שנאמר “ ה ' יסעדנו על ערש דוי '" ( מדרש אגדה , מהדורת בובר , בראשית , פרשת ויגש , פרק מז , סימן לא ) . על מה מסתמכת הדרשה שההשתחוויה של יעקב היא ' לשכינה ' ? האם יש לדרשה זו בסיס כלשהו ? סביר שהדרשן נשען במקרה זה על המשמע התחומי של הפועל . אמנם פועל זה נזכר גם בהקשרים שאינם פולחניים , אך מאחר שפועל זה נזכר לעתים קרובות ביחסי אדם ואלוהיו ( כמו בראשית כד , כו , נב ; שמות לב , ח ; דברים יז , ג ; שמ " א א , כח ; טו , לא , ועוד ) העמיס הדרשן את התחום שבו הפועל נזכר לרוב גם על הסצנה הנדונה ...
אל הספר