פרק שני עדים בלי ציבור: ההגות הפוסט־סטרוקטורליסטית בין אושוויץ למשבר הייצוג

שהן מבצעות , הנוכח גם בעבודות רבות אחרות שנכתבו ברוחן או בהשראתן , מקביל לכיוון מחשבה אחר שפותח במחקרים שעסקו בהיבטים האתיים של עדות הראייה , אשר פורסמו באותה תקופה בתחומי הפילוסופיה האנליטית וההיסטוריה והפילוסופיה של המדע . המחקרים הללו עמדו על התפקיד החיוני שממלאת העדות בהפצת ידע וברכישתו , והצביעו על כך שרשמינו על העולם תלויים במידע שהועבר לנו על ידי אחרים . הם טענו כי הפונקציה האפיסטמית של העדות אינה ניתנת לניתוק מן ההקשר האתי שלה כפי שהוא בא לידי ביטוי בקונבנציות החברתיות הקובעות מיהו עד כשיר שניתן לייחס מהימנות לדבריו . סטיבן שפין , במחקריו על ראשיתם של המדעים האמפיריים במאה השבע-עשרה , הראה ברוח זו כי הפקתה והפצתה של אמת תצפיתית על תופעות הטבע ניזונו ועדיין ניזונות מזהותם של העדים הישירים לתופעות הללו , מהגינונים שהם מאמצים , ומנהלים מחייבים של תצפית ודיווח . הוא טען כי המתכונת הקוגניטיבית של טיעונים מדעיים קשורה לבלי הפרד בסדר מוסרי , וכי הדימוי האינדיבידואליסטי של המדע והספקנות המיוחסת למי שלוקחים בו חלק מסווים את האופי החברתי של העשייה המדעית ואת התפקיד החיוני שהאמון בדברי אח...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד