חילון, ידע וסמכות

נעדרת יסוד משחרר . לפיכך , אפשר להבין את הופעתן של דתות העידן החדש ( ניו-אייג ' ) כניסיון לשמר את הזיקה שבין חריגה מנורמות לבין שחרור . בהקשר זה מופיע יסוד חדש לגמרי , שנמצא כבר אצל גרשם שלום , בן הדור הראשון של יהודים חילונים , וכן אצל מישל פוקו . אני מכנה זאת "נוסטלגיה לחריגה מהנורמות " . בחברה משוחררת , חריגה מנורמות כבר אינה בגדר חריגה , ולכן אין היא עוד ביטוי לאוטונומיה . במצב זה האדם יכול לכפור בבסיסו החילוני של הסדר החברתי , או לאמץ גישה רומנטית כלפי החריגה , כלומר להתרפק על החריגה שהייתה בעבר . ההיסטוריה כבר אינה היסטוריה של ניצול או דיכוי , אלא היסטוריה של חריגה . במובן מסוים , זוהי חזרה להיסטוריה של הקדמה והנאורות , אך סימניה הפוכים : ההיסטוריה של החריגה היא בעת ובעונה אחת גם ההיסטוריה של האנטי - נאורות . האוטונומיה המודרנית של העצמי נזקקה לשני יסודות : טרנספורמציה של החריגה מהנורמות לכדי שחרור , ושקיפותו של העצמי לעצמו . על העצמי לדעת את עצמו ולהיות מסוגל לפעול על בסיס ידע זה . ההיסטוריה המקובלת של החילון היא ההיסטוריה של התקדמות הידיעה העצמית . אני מבקש לקרוא תיגר על היסטור...  אל הספר