בני אדם אוכלים בשר והורגים בעלי חיים כדי להשיג אותו , לכן פיתח המקרא מערכת של הגבלות שתאפשר להם להשביע את תאוותם לבשר מן החי ועם זאת שלא לאבד צלם אנוש . החוקים הבסיסיים של השיטה הם כדלקמן : . 1 מבחר החיות למאכל מוגבל ביותר . בהתחשב במגוון בעלי החיים הרוחשים על פני האדמה , מפתיע עד כמה מעטים הם המיועדים לעלות על שולחננו , והם משתייכים למינים אוכלי העשב בלבד . אין כל הגבלה על פרות וירקות . . 2 גם את מעט החיות המותרות למאכל לא כל אחד רשאי להרוג , אלא רק מי שמיומן בכך , כדי שיפחתו ייסורי המוות של בעלי החיים , ועליו להיות חסיד המודע לאישור האלוהי המתיר שחיטה כזו . . 3 גם מעט החיות המותרות , אפילו לאחר שחיטה כשרה , אינן מותרות באכילה עד שיישפך דמן על הארץ : " דם כל בשר לֹ א תאכלו כי נפש ֶ כל בשר דמו הוא כל אכליו יכרת" ( ויקרא יז , יד ) . לבני אדם יש זכות לתזונה , אך זכות זו אינו מקנה להם זכות לחייהם של אחרים . לכן הדם , שהוא סמל החיים , חייב לשוב אל היקום , אל האלוהים . מערכת דיני הכשרות היא שיטתו של המקרא לרסן את אינסטינקט ההרג של בני האדם . טעמים רבים מונים אנשים לשמירת דיני הכשרות , או לע...
אל הספר