מבחינה מתודולוגית החיבור נשען על מחקר ספרותי השוואתי המשלב גישות מחקר של היסטוריה אינטלקטואלית ותרבותית . כדי להקל את המעקב אחר הדיון בזיקתו של ברנר לספרות ולמחשבה הרוסית קודם כול הגדרתי את ההוגים ואת הסופרים הרוסים שתפסו מקום מרכזי במחשבתו , והצגתי את רעיונותיהם בתמצית . כאן ראוי לציין שהדיון בזיקתו של ברנר להגות הרוסית מחייב הבחנה בין חיבוריו של ברנר העוסקים באופן בלעדי בהוגים רוסים — כדוגמת המסות על טולסטוי , על טורגנייב , על ולדימיר קורולנקו , על בלוק ועל מיכאילובסקי ( ביידיש ) — ובין כתביו שבהם יצירותיהם ורעיונותיהם נבלעים בדיון בסוגיות הספרותיות והפוליטיות בעולם היהודי . במובן הזה לא אטען בחיבור שברנר היה אינטלקטואל רוסי כותב עברית , אבל אדגיש בו שבחינת המודוסים למפגש שלו עם התרבות הרוסית מסייעת להבנת עולמו האמנותי והמחשבתי . הנחת היסוד העיקרית בעבודה זו היא אפוא שברנר הוא אינטלקטואל יהודי מובהק שהשתתפותו בשיח היהודי ניכרת במתח שבין אוטונומיה יצירתית ובין קליטת מודלים אסתטיים ופרשניים רוסיים . האתגר המתודולוגי העיקרי בעבודה הוא לא לאבד את קולו הייחודי של ברנר במהלך הדיון . לשם כך...
אל הספר