אף שיצירתו של ברנר נדונה בספרות המחקרית בחיבורים רבים , זיקתה לספרות הרוסית עדיין זקוקה למחקר מקיף , וזה מוגש לקורא בספר הזה . ברוב המחקרים שנכתבו עד כה נדון הצורך במחקר המשך , ובפרט בבירור השאלות שהועלו לעיל . בספרו " עד הסימטה הטבריינית " ( 1990 ) עוסק מנחם ברינקר בהרחבה ביסודות הראליסטיים ביצירתו של ברנר , ואף נדרש להשפעתם של בלינסקי , מיכאילובסקי , דוסטויבסקי וטולסטוי על יצירתו . במאמרו " ניטשה והסופרים העבריים : ניסיון לראייה כוללת " ( 2001 ) נדרש ברינקר גם להתוודעותו של ברנר לניטשיאניות הרוסית . דיונו בשאלות האלה שימש נקודת מוצא לבחינתן המפורטת במהלך העבודה . גם יצחק בקון , בספרו " ברנר הצעיר " ( , ( 1975 עמד על ההיבטים הראליסטיים ביצירתו של ברנר , ודן בנהייתו אחר הפרוזה האנטי אמנותית של אוספנסקי ובהגותו האנטי רומנטית של פיסרייב . עוד עמד בקון על ההתייחסות האינטרטקסטואלית של " מסביב לנקודה " ל " מלחמה ושלום " . הבחנותיו של בקון תורמות תרומה רבה להבנת זיקתו של ברנר לעולם הרדיקליזם הרוסי , אך הן דורשות ביאור נוסף , בעיקר בנוגע לזיקתו של ברנר להגותו של פיסרייב . למיטב הבנתי , יש לבח...
אל הספר