כשעלתה קבוצת " הכיבוש " לאום ג ' וני , בסתיו / חורף , 1909 ובהמשך קבוצת הקומונה בסתיו , 1910 כל עיסוקן היה בחקלאות בעל ( ללא השקיה ) , כשכל חבריהן עובדים בחקלאות ובשירותי הקבוצה . כבר ב , 1915 לא רצו מתיישבי דגניה להמשיך ולהתבסס על גידולי בעל עונתיים שחייבו העסקת עובדים רבים בחלק מעונות השנה ויצרו חוסר עבודה בחלק האחר . העלייה השלישית , גדוד העבודה ויצירת " הקיבוץ הגדול " הגדילו את הקיבוצים והעלו שאלות ופתרונות בדמות הכנסת מלאכה ותעשייה ( בראשיתה ) , והכרה בעבודה מחוץ לקיבוץ כחלק מהמבנה המוסכם של המשק . ב , 1920 נקטה דגניה צעד מעשי והעבירה לקבוצת דגניה ב ' ( בתיאום עם המשרד הארץ ישראלי ) את רוב שטחי האדמה שלה ( כ 2 , 000 דונם ) . היא נשארה עם 815 דונם לעיבוד אינטנסיבי בהשקיה , ושמה דגש על בניית משק החי ועל חיים במסגרת קבוצה קטנה המבטיחה תעסוקה , לאורך כל השנה , וכמעט ללא צורך בעובדים מבחוץ . מאותם ימי ראשונים , שאלת מבנה ודגם המשק הקיבוצי הייתה שאלת מפתח בקיומו ובהתפתחותו . הקיבוץ הארצי עסק שנים רבות בניסיון לקבוע ולהגדיר מודל כלכלי למשק הקיבוצי . ( 13 ) במודל שגובש בסוף שנות ה , 7...
אל הספר