התורה אינה מכירה כמעט במלך בישראל , אלא רק בעם - הציבור הלאומי והקהילתי ( גברים , נשים וטף , עם ישראל ) - ובבתי אב , זקנים ושופטים . היא גם אינה מעדיפה משטר מדיני כלשהו ( לא שופט ולא מלך ) , המועדף על ידה . המלך נזכר בתורה רק בפרק אחד ( דבר ' יז ) , תוך כבילתו בשורה ארוכה של הסתייגויות משלטונו ותוך מגמה מפורשת לצמצום כוחו ולהגבלתו . נצטט את הפסקה כולה , כדי שתעמוד לנגד עינינו : 144 מ ' הלברטל , " עיון ביקורתי : מלכותו של אלוהים " , בתוך : וולצר ( עורך ) , המסורת הפוליטית , עמ ' . 88 יד כּי תבא אל הארץ , אשר ה ' אלֹהיךָ נתן לךְ , וירשתּהּ וישבתּה בהּ ; ואמרתּ , אשׂימה עלי מלךְ כּכל הגּוים אשר סביבתי . טו שׂום תּשׂים עליךָ מלךְ אשר יבחר ה ' אלֹהיךָ בו : מקּרב אחיךָ תּשׂים עליךָ מלךְ , לֹא תוכל לתת עליךָ איש נכרי , אשר לֹא אחיךָ הוא . טז רק לֹא ירבה לּו סוסים , ולֹא ישיב את העם מצרימה , למען הרבות סוס ; וה ' אמר לכם , לֹא תספון לשוב בדּרךְ הזּה עוד . יז ולֹא ירבה לּו נשים , ולֹא יסור לבבו ; וכסף וזהב לֹא ירבה לּו מאד . יח והיה כשבתּו על כּסּא ממלכתּו , וכתב לו את משנה התּורה הזּאת על ספר ...
אל הספר