אלחנן יקירה על השעיית יהודיותה של השואה האם אפשר להפוך את השואה - את זכר השואה , את הדיבור עליה , את העיסוק בה , את המחקר המדעי על אודותיה - לניסיון אזרחי ישראלי שבו יהיו שותפים ערבים ויהודים ? זוהי השאלה שעורכי אוסף המאמרים והמסות הזה הציגו לפני הכותבים . חלק מן הכותבים הם אנשי חינוך יהודים וערבים שהשתתפו בסדרת מפגשים שבמרכזה עמדה השואה , ושהייתה , כלשון ה " קול קורא " שהופנה לכותבים הפוטנציאליים , " אינטנסיבית ומאתגרת ביותר - מבחינה רגשית , אינטלקטואלית , פוליטית ומוסרית " . בהמשך נכתב כך : הנחת העבודה המרכזית של הקבוצה הייתה שהדיון המשותף בשואה נועד לכונן ספרה ציבורית משותפת ליהודים ופלסטינים אזרחי ישראל . ככזו , השואה אינה " שייכת " לאף צד ו " יהדותה " מושהית ברגע הראשון . השואה נתפסה כאירוע היסטורי מרכזי בחשיבותו עבור בני האדם בכלל וככזו ראויה לדיון ציבורי בכל מקום ובעיקר בישראל . ההנחה הייתה שעמדה שכזו מפגישה את שני הצדדים לדיון בשוויון עקרוני והיא מאפשרת לכל צד להגיע אליו מתוך עולמו ומתוך רגישויותיו התרבותיות והפוליטיות . לא הייתי שותף למפגשים של קבוצת העבודה הזאת ואינני יודע מה...
אל הספר