מוסטפה עבאסי מאז המרד נגד השלטון המצרי בשנת , 8341 שבמהלכו נפגעו יהודי צפת ממעשי ביזה ושוד , שררו יחסים תקינים בין שתי הקהילות . מאורעות תרפ " ט שהחלו הרחק מצפת , הפתיעו גם את הערבים וגם את היהודים , אשר לא ציפו שהם יובילו לתו-צאות טראגיות וחמורות כל כך . אחת העדויות לכך היא סירובם של יהודי העיר להצטייד בנשק לשעת חירום , מחשש שמא הדבר יעורר תסיסה בקרב הערבים . לא היו כל סימנים מוקדמים לעומד להתרחש , ומאז תחילת שלטון המנדט היחסים בין הצדדים היו טובים . גם מאורעות 1920 בצפון החולה ובגבול הלבנון לא העיבו על יחסים אלה . להפך , מנהיגי הערבים בצפת מילאו תפקיד מפשר במאורעות ותרמו לרגיעה . נכבדי העיר , שהיו מופתעים מעוצמת ההתפרצות , חיפשו דרכים לשקם את היחסים . נציין רק כי ניסיונות הפיוס לא היו רק במישור הצפתי המקומי , אלא גם במישור הארצי . בשנים ההן נעשו מאמצים להתפייסות ולשם כך הוקמה הלשכה המאו-חדת של מוסדות היישוב בארץ ישראל . מבין חברי הלשכה בלטו יצחק בן צבי , 1 קולונל קיש וקלווריסקי . רוב המקורות בצפת מציינים את היחסים התקינים בין הערבים ליהודים לפני . 1929 יעקב ברגמן , המפקד הראשון של מש...
אל הספר