מנחם לוין ארץ ישראל הייתה תחת שלטון עות ' מאני כארבע מאות שנה ( . ( 1917 - 1516 אולם , עד לאמצע המאה ה 9 ו לא היה לירושלים כל מעמד מיוחד . אז גדלה השפעתן של מעצמות אירופה , ובמקביל הנהיגה האימפריה העות ' מאנית רפורמות במטרה להביא את המינהל והמשפט למתכונת מודרנית יותר , שהתאימה למציאות הבי-נלאומית החדשה . בשנת 1863 החליט השלטון המרכזי , בצו אימפריאלי מיוחד ( ' פירמאן ' ) לכונן בירושלים עירייה , שהייתה השנייה באימפריה , לאחר איסטנבול . _ב 867 ו מונתה המועצה העירונית הראשונה בת חמישה חברים ; שלושה מוסל מים , נוצרי אחד ויהודי אחד . עשר שנים מאוחר יותר נחקק חוק העיריות , שקבע את נושאי פעולתן ואת סמכויותיהן . לעירייה ניתנה מידה רבה של עצמאות בכל התחומים המוניציפליים כמעט , כולל ניהול תקציב , הטלת מיסים ומרשם התוש-בים . השלטון המרכזי היה מעורב בכל הנעשה בעיר ובמחוזות , והמושל מטעמו היה נציגו הבלעדי . לגבי העירייה נקבע נוהל בחירת המועצה אחת לארבע שנים , אך הדבר לא נסתייע . בשנים 1917 - 1867 כיהנו בירושלים 23 ראשי עיר , רובם מוסלמים , שמונו מטעם השלטון המרכזי . זכות הבחירה למועצת העירייה נית...
אל הספר