ב. הבסיס הרעיוני וההלכתי לאי-ציות במשנתו של הרב דב ליאור כמקרה מבחן

כל ההסגרות שמסגירים היום הן בניגוד לדעת תורה . אסור לפי דין תורה שממשלה בישראל תסגיר שטח של ארץ ישראל לידי שלטון של גויים [ ... ] לכן כל מי שתומך בפועל או אפילו רק בדיבור במסירת שטחי ארץ ישראל לידי הגויים מבטל את מצוות העשה " והורשתם את הארץ וישבתם בה " ( שם ) . חשוב לשים לב שעמדה זו איננה מובנת מאליה , בפרט משום שהרב ליאור יוצר זהות הלכתית בין עם ישראל ( שעליו מוטלת מצוות יישוב הארץ כהגדרת הרמב " ן ) לבין מדינת ישראל . מכוח זהות זו הוא מבקש להחיל על המדינה את חובות העם , וחשוב מזה — לאסור על המדינה את אי – קיום חובות העם . יתר על כן , דווקא התפיסה הציונית הדתית המשיחית — הרואה בהשגחה האלוהית מנווטת דרכה של המדינה היהודית — היא המקור לחוסר הלגיטימיות של החלטות ריבוניות לוותר על שטחי ארץ ישראל . עמדתו זו מנוגדת לעמדה שעשויה לראות במדינה כלי ללא שום מעמד הלכתי . לפי עמדה זו , גוף כזה — הגם שאיננו מקיים מצוות — כל זמן שאיננו כופה על יהודים אחרים לעבור על דתם , איננו הגוף שיש לתקוף . גם לדעת רבנים התומכים בקריאה לסירוב פקודה , עמדה זו רחוקה מלהיות פרשנות הכרחית למקורות הראשוניים , שמעולם ל...  אל הספר