ב. גוש אמונים ומפעל ההתנחלות ביהודה ושומרון בשנות השבעים של המאה העשרים

את מפעל ההתנחלות בשטחי יהודה ושומרון אין לראות במנותק מפעולות התיישבות ובינוי בתוך מדינת ישראל , בגבולות הקו הירוק . כפי שעולה מדוחות מבקר המדינה , תופעת הבנייה ללא היתרים חוקיים , " קריצות העין " , הציפייה לאישורים רטרואקטיביים וכדומה הן בגדר נורמה שכיחה בערים , בקיבוצים ובמושבים . נורמות לא תקינות אלו ליוו גם את מפעל ההתנחלות , שבו פעולות לא חוקיות שולבו במהלכים שזכו לתמיכה מלכתחילה או בדיעבד מצד גורמים פוליטיים רשמיים . יתר על כן , גם ההיבט של האי – ציות לחוק שליווה את מפעל ההתנחלות בשנים הראשונות לא נבע מהרצון לחולל מרי אזרחי , כי אם ממכלול של אמונות , רגשות ופעולות שכנוע עצמי של מנהיגי המתנחלים , שהביאו ליצירת תודעה עצמית שפעולות ההתיישבות אינן " באמת " אי – ציות לחוק . המסר היה בעצם הפוך : יש רק מראית עין חיצונית ושטחית של אי – ציות , ולמעשה גם המנהיגות הפוליטית המוסמכת של המדינה יודעת בתוככי לבה כי המתנחלים פועלים למען המדינה . לעתים תודעה זו " מבפנים " של המתנחלים קיבלה אישור חיצוני בדמות לגליזציה מדינתית של מעשים שתחילתם כמעשים לא חוקיים . על מפעל ההתנחלות , שלביו , מניעיו ומט...  אל הספר