הציונות הדתית התאפיינה מאז תחילת דרכה — כחלק מתנועת " חיבת ציון" בשנות השמונים והתשעים של המאה התשע עשרה — בנכונות לגלות פשרות של ממש בסוגיות דתיות למען קיום מסגרת ציונית משותפת לדתיים ולחילונים . מגמה זו אך התעצמה עם התחזקות מנהיגותו של הרצל והקמת התנועה הציונית בשלהי המאה התשע עשרה . תנועת " המזרחי " נוסדה ב – , 1902 בידי הרב יצחק יעקב ריינס , כדי להקים מחנה דתי שיתמוך בפעילות הציונית . בין שהרב ריינס פיתח משנה פרגמתית , לא משיחית , כפי שטוענים חוקרים רבים , ובין שהיה במשנתו רובד אזוטרי משיחי , כפי שטוענים אחרים ( שוורץ , ; 28 - 22 : 2003 הלינגר , תשס " ה ) , ודאי הוא שבפעולתו הציבורית הדגיש את החשיבות של מתן מענה ל " צרת היהודים " , כמו שעשה מנהיג התנועה הציונית שאליו חבר ואשר אותו העריץ , בנימין זאב הרצל . מתנגדי הציונות מהמחנה החרדי טענו כי הציונות תורמת לחילון זהותם הדתית של רבים וטובים וכי תמיכה בה היא פגיעה במחויבות לתורה ולמצוות . לעומתם טענו דוברי הציונות הדתית , דוגמת הרבנים שמואל מוהליבר וריינס , כי חשיבות הפעולה המשותפת למען העלייה לארץ ישראל והקמת מדינה יהודית בה גוברת על...
אל הספר