כשהתחלתי לעבוד בפפואה ניו גיני ב , 1964 עדיין חיו רוב הניו גינאים במידה רבה באורח חיים מסורתי בכפריהם וגידלו את מזונם בעצמם , ותזונתם היתה מעוטת מלח ומעוטת סוכר . המזונות העיקריים ברמת ניו גינאה היו גידולי שורש ( בטטה , טארו ויאם ) שסיפקו כתשעים אחוז מצריכת הקלוריות של תושבי הרמה , ואילו המזון העיקרי של תושבי השפלה היה גרעיני עמילן מלב עצי דקל הסאגו . אנשים שהיה כסף מזומן בכיסיהם קנו כמויות קטנות של מוצרי מזון בתור פריטי מותרות : קרקרים , דג בקופסאות שימורים וקצת מלח וסוכר . בין הדברים הרבים שהרשימו אותי בקשר לניו גינאים היה מצבם הגופני : רזים , שריריים , פעילים פעילות גופנית , דומים כולם למפתחי גוף מערביים דקי גזרה . כשלא נשאו משאות , רצו ריצה קלה על השבילים ההרריים התלולים , וכשנשאו משאות כבדים , הלכו כל היום בקצב ההליכה שלי כשאני חופשי ממשאות . אני זוכר אישה קטנה אחת ששקלה כמדומה לא יותר מחמישים קילוגרם ונשאה שק של אורז שמשקלו 35 קילוגרם שהיה מונח על גבה ותלוי ברצועה הכרוכה סביב מצחה במעלה הרים ואפיקי נחלים זרועי סלעים . בשנים הראשונות ההן מעולם לא ראיתי ניו גינאי שסבל מהשמנת יתר א...
אל הספר