כאשר ביקרתי בכפר אחד באי ויטי לוו שבאיי פיג ' י , נקלעתי לשיחה עם תושב הכפר שביקר בארצות הברית , והוא סיפר לי על רשמיו . היו כמה תכונות של החיים האמריקניים שעוררו את הערצתו או את קנאתו , אבל תכונות אחרות עוררו בו סלידה . התכונה הגרועה ביותר בעיניו היתה הטיפול שלנו בזקנים . בפיג ' י הכפרית הזקנים ממשיכים לחיות בכפר שבילו בו את כל חייהם , מוקפים קרובי משפחה וחברים ותיקים . לא אחת הם גרים בבית ילדיהם , שמטפלים בהם ולפעמים אפילו מרככים בלעיסה את מזונו של הורה זקן ששיניו נשחקו עד החניכיים . אבל בארצות הברית בן שיחי מפיג ' י הזדעזע מכך שזקנים רבים נשלחים לבתי אבות וילדיהם מבקרים אותם שם רק מפעם לפעם . הוא התפרץ עלי בטון מאשים : " אתם זורקים את הזקנים שלכם ואת ההורים שלכם ! " בקרב החברות המסורתיות יש חברות שמעניקות לזקניהן מעמד גבוה עוד יותר מן הפיג ' יאנים ומניחות לזקנים לרדות בילדיהם המבוגרים , לשלוט ברכוש החברה ואפילו למנוע מצעירים להינשא עד שנות הארבעים לחייהם . חברות אחרות מעניקות לזקניהן מעמד נמוך יותר מן האמריקנים , מרעיבות אותם או זונחות אותם ואפילו הורגות אותם בדם קר . כמובן , יש שונ...
אל הספר