בפרק זה אציג את ההתנגשות בין גברים דתיים ובין נשים חילוניות , שהתפתחה מראשית שנות האלפיים , עם התגברות הנוכחות של שתי הקבוצות בצבא . זוהי הזירה השנייה שהתחזקה בה יכולתן של הרשתות המתווכות בין הצבא ובין המגויסים הדתיים לתרגם את הנוכחות בצבא לכושר מיקוח מולו כדי לעצב מחדש את התרבות הצבאית עד כדי גלישה לתאוקרטיזציה . התגברות הנוכחות של שתי הקבוצות בצבא יצרה תהליך מתעצם של דה-לגיטימציה של שירות נשים . מההתעלמות כלפי גיוס נשים חילוניות , שאפיינה את הגישה הדתית - לאומית עד שנות התשעים , התפתחה בהדרגה דה -לגיטימציה לגיוסן של נשים לתפקידי לחימה , ואף זליגה לדה - לגיטימציה של עצם הגיוס של נשים חילוניות , ולא רק דתיות , לצבא . לכאורה הנוכחות של נשים ביחידות השדה מאיימת על אורח החיים של החיילים הדתיים . לכן נוכחות מוגברת של דתיים ביחידות השדה מחייבת עיצוב של הסדרים תרבותיים שיאפשרו קיום משותף של שני המגדרים בלי שייווצר איום על תרבותם של הדתיים ( ראו : . ( Cohen , 2007 אך השאלה היא מדוע הרטוריקה הדתית לא הסתפקה עוד בהסדרים שיפרידו בין נשים ובין גברים דתיים , ובכך יגוננו על הדתיים , ופנתה להדרה כלל...
אל הספר