7.2.3 אין האונים של האידאות

שאלה מדוע , על פי ברקלי , רק נשמות ( אניים , ישים תופסים ) יכולות להיות סיבות ? דיון ברקלי בוחן את האפשרויות האחרות ומבטלן . שתי האפשרויות האחרות הן מושאים חומריים ואידאות . ברקלי כבר טען ונימק את טענתו , שאין כלל בנמצא מושאים חומריים . נותרת אפוא האפשרות , שאידאות גורמות להתרחשותן של אידאות אחרות . רעיון זה אינו כה מופרך מיסודו . ראשית , כך אנחנו מדברים . אנו אומרים , למשל , ש תחושת הרעב של פלוני עוררה בו את הרצון לצאת למסעדה , ולמראה המאכלים לא היה יכול עוד לשלוט ב תאוותו . כללו של דבר , הפסיכולוגיה – היומיומית והמדעית כאחת – משופעת בלשון סיבתית . יתר על כן , האידאות של ברקלי הן מה שבעיני " האיש ברחוב" הם המושאים . ובכן , על פי השכל הישר , האש , למשל , גורמת כווייה . מדוע לא יתרגם זאת ברקלי לטענה , " אידאת האש גורמת את אידאת הכווייה , או את אידאת הכאב ? " ובכן , כדי להבין מדוע נמנע ברקלי מלייחס כוח סיבתי לאידאות , עלינו לחזור ולהיזכר בטיבן של האידאות במשנתו . ברקלי התייחס אל האידאות בראש ובראשונה כאל דימויים , מעין תמונות העולות בשכלנו . אמנם הוא כפר בהיותן תמונות של משהו אחר מחוצה ל...  אל הספר
האוניברסיטה הפתוחה