( סעיף ( 6 כפי שכבר התחוור לנו , מן האידאליזם של ברקלי נובע ( אם נתעלם מן הפנומנליזם שלו , כפי שהוצג לעיל , ( שכאשר אין איש בגן , העצים חדלים להתקיים בו . לעומת זאת , על פי ההשקפה המקובלת עלינו בחיי יומיום , למושאים יש קיום נמשך , שאינו תלוי כלל בעובדה שמישהו תופס אותם . לכאורה , ברקלי חייב היה לדחות השקפה מקובלת זו . ואולם , בכמה מקומות ב עקרונות דעת האדם הוא מעלה אפשרות אחרת . לדבריו , כל זמן שהם = ] המושאים ] אינם נתפסים למעשה על ידיי או אינם קיימים ברוחי או ברוחה של נשמה ברואה אחרת , אזי או שאין להם קיום כלל וכלל , או שהם מתמידים בקיומם ברוחה של נשמה נצחית כלשהי . ( סעיף ( 6 סתם ולא פירש . דברים דומים מופיעים שוב בסעיפים , ו-90 48 אבל גם שם בלי פירוט נוסף . דברים מפורשים יותר הוא אומר ב דיאלוג השני : דברים מוחשים אינם יכולים להתקיים אלא בתודעה או ברוח . מכאן אין אני מסיק שאין להם קיום ממשי כלשהו , אלא שכאשר אני רואה שאין הם תלויים במחשבתי ,
אל הספר