כפי שצוין במבוא ליחידה זו , לאלוהים חשיבות רבה מאוד בעיני ברקלי , ולא אחת הוא הציג את הפילוסופיה שלו בתור ניסיון להגן על האמונה ( הנוצרית , כמובן . ( למרות ההתבטאויות שלו בכיוון הפנומנליזם , ברקלי לא היה , בסופו של דבר , פנומנליסט . קביעה זו נסמכת על המעמד המיוחד שיש לאלוהים במשנתו . נכון לומר : אילו היה ברקלי הוגה חילוני , אפשר היה לומר עליו שהוא פנומנליסט . אבל לברקלי היה אלוהים , ולכן , בניגוד לאמור בסעיף הקודם , אין לייחס לו פנומנליזם . דברי ברקלי על אלוהים מקרבים אותו לרציונליסטים . בדבריו על אלוהים חורג ברקלי בהחלט מן האמפיריציזם הרגיל שלו . הרי אלוהים אינו יכול להיתפס באמצעות החושים . מדוע , לפי ברקלי , אין זה טעם טוב להכחשתו ? בכתבי ברקלי מצויות שתי הוכחות לקיום אלוהים . על פי ההוכחה האחת , תפקידו של אלוהים לקיים את העולם בכך שהוא תופס אותו כשאף אחד אחר אינו תופס אותו . פתרון כזה מאפשר לוותר על השימוש בפסוקי תנאי נוגדי מציאות ( פסוקי " אילו , ( " כפי שהם מופיעים בניתוח הפנומנליסטי של ברקלי . על פי ההוכחה השנייה , אלוהים , בהיותו מקור כל האידאות , בורא את העולם בבריאה מתמדת . נד...
אל הספר